השתתפות ונוכחות בעולם הקולנוע גם של אנשים עם מוגבלות כחלק אינטגרלי מהחברה וקידום תרבות של שוויון ושילוב גם בעולם הקולנוע מתבקשים ומתחייבים מהתפיסות הרווחות והשולטות כיום במדינות המפותחות בעולם. הגישות האלה ויישומן מתבטאים הן בחקיקה והן בעשייה בפועל.
לדעתי התאוצה שתופס נושא הנגישות בעולם הקולנוע היא הישג חברתי אדיר, התקדמות אדירה של החברה שלנו בהבנת הקשר הבלתי נפרד בין אנשים וסביבתם. מדובר בהבנה שמוגבלות היא חלק מהמצב האנושי ושגם אם יש גבול ליכולתנו לשנות ולעצב אנשים עם או ללא מוגבלות לדגם רצוי או "ממוצע" כלשהו, הרי שכדי שנוכל כולנו, בכל גיל ובכל שלב בחיינו, לזכות באיכות חיים אמיתית, עלינו להתאים את גישת החברה ולהנגיש את הסביבה הפיזית ואת הסביבה חברתית.
היישום המעשי של התפיסה הזו מחייב לא רק נגישות לבתי הקולנוע ולצפייה בסרטים אלא גם רלוונטיות תרבותית של עולם הקולנוע מבחינת תוכן הסרטים עצמם והשתתפות שוויונית של יוצרים, מפיקים, אמנים ועובדים עם מוגבלות.
המאמר מציג את התהליכים בארץ ובעולם בחקיקה וביישום, ותקוות לעתיד.
