לב ויגוצקי הוא אחד מגדולי חוקרי התודעה במאה ה -20.
הפסיכולוגיה של ויגוצקי היא חלק מתוכנית מחקר מקיפה להסבר התפתחות הידע והתודעה האנושית.
ויגוצקי פיתח את תוכניות המחקר התרבותית-היסטורית ביחד עם עמיתיו לוריא ולאונטיב בברית המועצות החל מאמצע שנות ה - 1920 ועד למותו של ויגוצקי ב-1934. עמיתיו המשיכו לפתח את תוכנית המחקר הזו כל אחד בכיוון שונה. לוריא בתחומי הפסיכולוגיה ובעיקר הנוירופסיכולוגיה ולאונטיב בתחום הפסיכולוגיה.
לתוכנית המחקר התרבותית-היסטורית השלכות מרחיקות לכת לא רק על הפסיכולוגיה והנוירופסיכולוגיה אלא גם על האנתרופולוגיה והחינוך וכל תחומי המחקר שיש להם נגיעה בהתפתחות התרבות, הידע והתודעה.
תוכנית מחקר זו הופכת על פיהן מוסכמות בסיסיות שעל ברכיהן חונכנו וגדלנו בעולם המערבי ועל פי ניסיוני האישי באופן מודגש במיוחד בישראל.
חונכנו על ברכי התפיסה לפיה כל פרט אחראי באופן בלעדי ליכולותיו הקוגניטיביות והפיזיות, לרצונות ולמטרות שהוא/היא חותרים להשיג ולדרך שהוא/היא בוחרים כדי להשיג מטרות אלה.
כך לדוגמה אנו מעריצים אנשים עם מוגבלות שהשיגו הישגים בלתי צפויים וביצעו משימות קשות במיוחד דווקא בתחום מוגבלותם, כאילו שכל ההישג כולו מתאפשר ונובע בזכות "האדם הקטן שבתוכם" ללא קשר לנתוני חברה וסביבה.
בכיוון האחר, אנו מזלזלים לעתים קרובות, באופן מוחלט כמעט, באנשים שלא הגיעו להישגים המצופים מהם, מבלי להתייחס כלל לנתוני הסביבה הפיזית והחברתית שבתוכה הם חיו, פעלו, התנסו והתפתחו בתקופות שונות של חייהם.
לעומת התפיסה הנ"ל, תוכנית המחקר התרבותית-היסטורית מעגנת/קושרת את הסבר התפתחות המחשבה, הרצון הרגש, ההתנהגות והאישיות ולמעשה את כל הווייתנו, כולל הכישורים והיכולות הקוגניטיביות והגופניות שאנו, כל אדם, מפתחים, בתוך הסביבה החברתית שבתוכה הוא/היא חי ופעיל. לפי התפיסה הזו ההתפתחות של כל התפקודים הקוגניטיביים המודעים מותנית לא רק בקיומם של כלים/אמצעים תרבותיים בסביבה של האדם, אלא גם בהזדמנות שמזמנת הסביבה החברתית והתרבותית לכל אדם, בשלבים השונים של חייו, לרכוש את הכלים התרבותיים, את אופן השימוש בהם (הנרכש באמצעות קשרי גומלין חברתיים), להשתמש בכלים התרבותיים שנרכשו ולממש את הכישורים והיכולות שהתפתחו.
תוכנית המחקר התרבותית-היסטורית מסבירה לא רק את ההתפתחות הקוגניטיבית של הפרט ואת ההתפתחות ההיסטורית של הידע. היא מסבירה את תפקיד הסביבה החברתית-תרבותית בעיצוב מי שאנחנו, כל אחד ואחת מאתנו, מה ואיך שאנו חושבים, מתנהגים, רוצים, עושים ואפילו מה שאנו מרגישים.
ויגוצקי ועמיתיו לא התייחסו לנגישות לאנשים עם מוגבלות במובנים שאנו מתייחסים לנגישות בזמננו. עם זאת, תוכנית המחקר שלהם מציגה מסגרת להסבר מלוא המשמעות המעשית והצורך בנגישות הסביבה הפיזית והחברתית עבור כל אדם (עם או ללא מוגבלות) בחברה, בכל גיל ועבור כלל החברה והתרבות.
למאמר המלא
